הנחיות לסמינריון

העבודה הסמינריונית - דף לתלמיד ולמורה

1. מהי עבודה סמינריונית? העבודה הסמינריונית היא מעין בחינה המיועדת לבדוק את יכולתו של התלמיד להתמודד עם בעיה או לתקוף שאלה ולענות עליה באמצעות חשיבתו ובעזרת כלי ניתוח ומחקר כלכליים. כמו-כן נבחנת יכולתו ללמוד תוך כדי הכנת העבודה ולהיעזר בהערותיו ובביקורתו של המדריך.
   נקודת המוצא של כל עבודה צריכה להיות שאלה שהתלמיד מציג לעצמו. רצוי מאוד שהשאלה הנבחרת תהיה מעניינת, זה יהפוך את העיסוק בה מועיל ומהנה. שאלה יכולה להיות אמפירית, ואף מעשית, כמו למשל: כיצד להסביר שלמרות הירידה הגדולה שחלה בשנים האחרונות בהיקף האשראי לחקלאות לא היתה ירידה בתפוקה החקלאית. דוגמא לשאלה תיאורטית: האם הגדלת אי-הוודאות של הביקוש בשוק המוצר צפויה לגרום להגדלת אי-הוודאות בשוק התשומות של המוצר.
   כמו כל בחינה גם על העבודה הסמינריונית לשקף עבודה עצמאית של התלמיד ולהראות את תרומתו שלו בתקיפת הבעיה העומדת ביסודה. תרומת התלמיד יכולה להיות בקורתו על עבודות ידועות או סינתזה שלהן על פי דרכו. אולם חשוב להדגיש: סכום של עבודות מן הספרות. כשלעצמו, אינו יכול להיחשב תרומה מספקת. בעבודה אמפירית נחשבים החיפוש והמציאה של נתונים השייכים לבעיה הנדונה, הצגתם וניתוחם, חלק מעבודתו העצמית של התלמיד.
2. שוק העבודות - בהיותה בחינה, התלמיד-הנבחן חייב לעשות את העבודה הסמינריונית בעצמו. היו בעבר מקרים של העתקות ורכישות של עבודות שטופלו בחומרה רבה. מאגר נתוני עבודות והצלבות עם אוניברסיטאות אחרות מאפשר מעקב. עבודות חשובות מקבלות טיפול מיוחד ולא נעים.
3. היקף העבודה - אין דרישה מראש להיקף מינימלי לעבודה. בעבודה מעולה תתכן תרומה גדולה המנוסחת בקצור נמרץ. ידועות עבודות דוקטורט (במתמטיקה) בנות עמוד וחצי. בדרך כלל תרומה מחייבת מאמץ וזמן השקעה של עבודה. העבודה הסמינריונית צריכה לשקף את מאמץ התלמיד ואת הידע שצבר בזמן לימודיו ועל פיהם היא תבחן - לא על פי מספר עמודיה. הסטטיסטיקה של העבר מראה שעבודות סמינריוניות בכלכלה מחזיקות בסביבות 20 עמודים ועבודות בחשבונאות מחזיקות בסביבות 40 עמודים. מספרים אלה נמסרים כאן לשם מידע בלבד ואינם מחייבים.
4. צורתה החיצונית של העבודה - לעבודה מדעית יש כללים מקובלים של הצגה שאותם צריך וכדאי ללמד. כתיבת עבודה סמינריונית היא תרגיל גם בצד הטכני הזה. דף הנחיות וכללים יצורף ויימסר לכל תלמיד. נקודות בעייתיות שכיחות וחוזרות הן:

• בסוף העבודה יש לצרף רשימה של מראי מקומות שבה מנויים כל המקורות שהוזכרו במהלך העבודה: ספרים, מאמרים, מקורות נתונים, שיחות עם פקידים, מומחים וכדומה.
• בגוף העבודה הקורא צריך להיות מסוגל להבחין מה מובא מתוך מקורותיו של כותב העבודה ומה הן קביעותיו, דעותיו ותרומתו(!) של הכותב. כל מובאה יש ליחס מיד במקום למקורה. לדוגמא: "כמו שכותב כהן בספרו (1985): ......"; "מנכ"ל החברה טען בפני כי ......." כמובן שתאור מפורט של ספרו של כהן וכן שמו של המנכ"ל ותאריך השיחה יופיעו ברשימת מראי המקומות. 
• את הנתונים שנעשה בהם שימוש ואת העיבודים שנעשו בהם יש לתאר היטב כך שקורא העבודה יוכל, עקרונית, אם ירצה, לשחזר ולבצע את כל פעולותיו של כותב העבודה. למשל: נתוני כמות הכסף נלקחו מדו"חות בנק ישראל לוח ט"ו והסבתם לערכים ריאליים נעשתה על ידי חלוקתם במדד המחירים לצרכן לפי בסיס ינואר 1980 שנלקח מלוח 43 בשנתון הסטטיסטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1995. נספח לעבודה יכיל את הנתונים הגולמיים והמעובדים וכן דיסקט עם נתונים אלו בצורה זמינה (ascii, tsp, spreadsheet).

5. הערכה וציון - על הציון הניתן לעבודה הסמינריונית לשקף את הישגיה מבחינת התרומה של התלמיד לניתוח הבעיה שבחר לתקוף וכן את המאמץ שהושקע בה. עקרונית, המאמץ אינו מרכיב הכרחי שכן גאון יכול להציג תרומה מרשימה במאמץ זעיר. אולם בעבודות של 99.9% של התלמידים המאמץ יחשב כמרכיב נוסף המעלה את הציון. גם נכונותו ומסוגלותו של התלמיד לשפר את העבודה בגרסאות חוזרות, בעקבות הערות והדרכה של המורה, משפרות את הערכת התלמיד ויכולתו. נכונות המורה לחזור לבדוק גרסאות משופרות אינה מובטחת מראש. זאת זכות המוענקת, לפי שיקולי המורה, למי שגרסתו הראשונה מצדיקה זאת. מאידך, זכותו של המורה לדרוש גרסאות נוספות על מנת לשפר את העבודה. בקביעת הציון לא יתחשב המורה בתוצאה הסופית גרידא אלא בכל אחד משני מרכיביה: תרומתו העצמית של התלמיד ויכולתו לשפר את העבודה בהדרכת המורה. כללית, "תפריט" הציונים הצפוי יראה כדלקמן:

• +90  - עבודה עם תרומה מקורית ברורה, מאמץ רב בהשתלטות על חומר תיאורטי וניתוחו או על חומר אמפירי ועיבורו. גרסאות אחדות של תיקונים ושיפורים. בדרך כלל יהיו כ-25% מן העבודות בקבוצה זאת.
• 70 - 89  - עבודה עם תרומה ומאמץ בינוניים. גרסה אחת או שתים. 50% מן העבודות.
• 60 - 69  - עבודה עם תרומה דלה ומאמץ מועט. גרסה אחת. בדרך כלל יהיו בקבוצה הזאת כ- 25% מן העבודות.

כללי אזכור וציטוט כללי אזכור

המסתמך על דעת מחבר אחר או מצטט ממנו חייב לציין את המקור. לכך יש שתי אפשרויות:

1. בהערת שוליים
2. בגוף העבודה.

בנוסף, כל המקורות יופיעו ברשימת מראי המקום בסוף העבודה לפי סדר אלפביתי, ראשית מקורות בעברית ואחריה רשימת המקורות בלע"ז. אמנם דפים אלה מיועדים לכותבי עבודות בעברית, אך חשוב וכדאי לדעת את הכללים והסימונים המקובלים בלע"ז על מנת לזהותם ולהבינם בקריאת מחקרים.

אפשרות א' - בהערת שוליים כאשר מקור מוזכר לראשונה בעבודה הוא יופיע בהערת השוליים בצורה מלאה, באותה צורה שגם יופיע ברשימה בסוף. פרטיו של ספר יובאו לפי הסדר הבא: שם המשפחה של המחבר, האותיות הראשונות של השמות הפרטיים או השמות המלאים, שנת הפרסום, שם הספר מודגש בקו תחתי, מספר הכרך (אם יש), מספר המהדורה, המוציא לאור, מקום ההוצאה, העמוד או העמודים שאליו מפנה הכותב. אם ההפניה היא לספר כולו, וכן ברשימה, לא יצוינו עמודים.

למשל, קונדור,יעקב, 1984, כלכלת ישראל, שוקן,ירושלים, עמודים 41 - 43. אם מצוינות יותר מעיר אחת כמקום ההוצאה, בספר הנ"ל מצוינות ירושלים ותל-אביב, כותבים הרק את הראשונה.

Smith, Adam, 1937,The Wealth of Nations, Random House, The Modern Library, New York, pp. 313-315, 890.

ספרו של אדם סמית הופיע אמנם ב-1860, אך יש לתאר את המהדורה שממנה מצטטים לפי מספרי העמודים שלה. בדרך כלל מצוין מספר המהדורה: 2nd, 1st וכדומה.

פרטי מאמר יבואו לפי הסדר הבא: שם המשפחה של המחבר, האותיות הראשונות של השמות הפרטיים או השמות המלאים, שנת הפרסום, שם המאמר, שם כתב העת מודגש בקו תחתי, מספר הכרך, העמוד או העמודים שאליו מפנה הכותב. אם ההפניה היא למאמר כולו לא יצוינו עמודים. למשל: פולובין, אברהם ויורם קרול, 1995, תוצר והכנסה פנויה בקבוץ, רבעון לכללה 2, סדרה חדשה, עמוד 322.

יש שמכניסים את שם המאמר למרכאות כפולות.

Peltzman, Sam, 1975, The Effect of Safety Regulation, Journal of Political Economy 83, p. 699.

כללי ציטוט

1. ציטוט של משפט אחד יובא במרכאות כפולות
2. ציטוט יותר ארוך יובא ללא מרכאות במוכנס, כלומר לא בקו השולים של העמוד אלא פנימה ממנו, ובשורות יותר צפופות (רווח אחד במקום שניים).
3. השמטת מילה או יותר מן הקטע המצוטט יש לציין על-ידי שלוש נקודות.
4. הרוצה להוסיף מלות הבהרה בתוך הציטוט יסגור אותן בסוגריים מרובעים: "...הוא [שר האוצר] הבטיח..."
5. מצטט יכול להדגיש בקו תחתי מילים כרצונו אך עליו לציין בסוף הציטוט בסוגריים (ההדגשות שלי) או (ההדגשות במקור ).

קיצורים מקובלים בלע"ז 

• Ibid - "שם" או "באותו מקום" - משמש לציון המקור שהוזכר בהערה הקודמת או באזכור הקודם בלבד.
• .op. cit - "באותה עבודה" - משמש לציון מקור שכבר הוזכר .
• infra - "להלן "
• supra - "לעיל"
• ff - "אילך" - למשל p.77 ff "מעמוד 77 ואילך".
• (vide) "ראה" - v.
• .n.p - "מקום ההוצאה לאור לא נמסר " (no place ) - חשבו לציין אחרת הקורא יחשב שיש כאן השמטה.
• n.d - תאריך ההוצאה לאור לא נמסר" (no date) - חשוב לציין אחרת הקורא יחשב שיש כאן השמטה.
• et al - "ואחרים" - כאשר יש מחברים אחדים לעבודה ומאזכרים אותה בקיצור. למשל ,
• Cukierman et al, op. cit p. 540 ובעברית: כהן ואחרים , שם עמוד 56.